השווקים של גאורגיה

סבא שלי האהוב בסק'ה עליו השלום, היה סנדלר. בתחילת השבוע היה עולה על חמורו דגם 1900 וקצת.. ויוצא לעבודה. מתי חזר אתם שואלים? זה היה תלוי.. כמה נעליים הצליח לתקן, מה קיבל בתמורה, וכמה צ'ה צ'ה אלכוהולי שתה בדרך. -:) הסבא הנפלא שלי היה מקבל את התמורה שלו לעבודה בעסקת חליפין או כמו שאנחנו קוראים לזה היום בארטר. נגיד תיקן לבסו נעליים קיבל ממנו שעועית חומה, תיקן לאיזו נעליים ,קיבל תירס, ומאחרים אורז, חיטה, שעועית לבנה, ירקות, פירות וכך הלאה. לאחר מספר ימים היה חוזר עם החמור עייף ועמוס שקים ,ובתקווה שלא נשדד בדרך. גם זה קרה. אמה,מה.. סבי היקר היה שופך את כל מה שנתנו לו הלקוחות ,לתוך השק. עכשיו דמיינו לכם שהוא היה נכנס הביתה שופך את תכולת השקים על הריצפה והדודות שלי כפרות עליהן, היו יושבות שעות ,מקטרות וממיינות את התכולה אחד אחד.. שעועית לבנה, שעועית חומה, אורז, חיטה, אויש ..עד היום הן נזכרות ומבקשות מדליה על אומללותן. מהסיפור הזה אתם מבינים שהם לא היו צריכים ללכת לקניות בשוק.

בפסח האחרון ,ארזתי שלושה מתבגרים, את האיש שלי ויצאנו לנוח בגאורגיה. תפקידי בכח היה לשמור על מדד שביעות רצון והאושר המשפחתי. המתבגרות ביקשו שופינג, המתבגר ביקש שלג ואקסטרים והאיש שלי אמר ששווקים עושים לו את זה. אני תמיד אומרת למטיילים שאם רוצים להרגיש את הדופק בטבור של המדינה, כדאי שיגיעו לשווקים. זה המקום הנכון. בגאורגיה יש המון שווקים ובטביליסי בפרט, לילו- מתחם ענק של ביגוד ,חיקויי מותגים ,צעצועים וכלי בית. ׳שוק דינמו׳ - אוכל ,פירות, ירקות, בשר, דגים וגבינות. ׳שוק הזהב׳ - מספר קומות ועשרות דוכנים של זהב מתקופות ששכחנו את קיומן. שוק הפשפשים והאומנות - הגשר היבש - שם תמצאו פוחלצים של דובים וחיות בר שונים, מכוניות עתיקות המשמשות כדוכן תצוגה לסחורה, חרבות, כלי עבודה, מצלמות, בולים וכל דבר הזוי העולה על דעתכם. בצידי דרכים וכבישים בין עירוניים, יושבים אנשים בפתח ביתם ומציגים את תוצרי ביתם למכירה, ירקות ופירות בדליים שחורים, מרקחות פרי וריבה, דבש לים ועוד.. הגענו לשוק דינמו טיילנו בין דוכני הגבינות אשר נערמו כמו הרי השלג בקווקז. טעמנו חמוצים עשויים מכמעט כל ירק, אפילו משום ומצמחים מיוחדים. הצנצנות הצבעוניות פשוט קראו לנו לפתוח ולטעום. בחלקו הפנימי של השוק עומדות משאיות קטנות ומכוניות מלאות בתפוח אדמה מהשדה. את חלק מהרוכלים אני כבר מכירה, דתו וזאזא זוכים ממני לביקור קצר, אשר מסתיים תמיד באיחולי גאומרג'וס שזוהי ברכת ה"לחיים" המקומית. מראה הפירות והירקות בשוק אינו מלבב אם לומר זאת בעדינות.. אך טעמם אלוהי!

טיול בשוק הוא הרמוניה של ריחות צבעים וטעמים, אך דבר אחד בולט לנו הישראלים מאוד. השוק שקט. לא תשמעו שם רוכלים צועקים: "בעל הבית השתגע, עגבניות בשקל". אנחנו עוברים דרך עמדת פריקה של ירקות, יושבת חבורה של גברים שהחליטו כנראה שזה הזמן לנוח. הם פתחו שולחן מאולתר, כסאות ושולחן מארגזי אריזה וישבו לשחק קלפים. בזמן העבודה, באמצע השוק, באמצע היום. באזור מתחם הדגים, שתי מוכרות מדוכנים צמודים פתחו לוח ושיחקו להן שש בש. השעה הייתה לקראת צהריים, נדמה כי הוטל קסם שינה אפל מן האגדות על השוק.. כמעט בכל כיוון אליו הסתכלתי מוכרים ישנו שינה עמוקה. בזמן העבודה, באמצע היום. מעניין לדמיין את זה קורה בשוק הכרמל..